פסק-דין בתיק ת"א 18538-06-09

1.         לפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן בשני הסכמים שנחתמו בין הצדדים למכירת עסק בתחום הפלאפל, כפי שיפורט להלן.

2.         נתבעת מס' 1, פלאפל אוריון בע"מ (להלן "הנתבעת") הינה חברה המפעילה רשת של בתי עסק בתחום הפלאפל והשווארמה בחיפה והצפון, והינה בעלת סימנים מסחריים רשומים של רשת בתי העסק, על פי הנטען בכתב התביעה.

            בין סניפיה של הנתבעת נמנה סניף למכירת פלאפל במרכז הכרמל בחיפה (להלן "העסק").

3.         נתבע מס' 1 הינו עורך דין המשמש כיועץ משפטי של הנתבעת, ואשר מונה ביום 7.4.09 כנציגה לצורך ניהול כל ההליכים המשפטיים למכירת העסק, לרבות חתימה על חוזים ו/או מסמכים בקשר עם המכירה הנ"ל, על פי הנטען (להלן "עו"ד בסטוני").

4.         ביום 10.6.09 נחתמו בין הנתבעת לבין מר סימוביץ אשר, שני הסכמים, אחד למכירת הציוד והמוניטין של העסק (להלן "הסכם המכר"), והשני הסכם למכירת זיכיון (להלן "הסכם הזיכיון").

5.         הצדדים חלוקים ביניהם לגבי התנאים שסוכמו בקשר לעסקה הנ"ל, ומחלוקת זו היא שהולידה את שתי התביעות ההדדיות נשוא ענייננו, כפי שיפורט להלן.

6.         התביעה בת.א 18538-06-09

ביום 24.6.09 הגיש מר סימוביץ אשר ואשתו גב' סימוביץ פרדריקה, שהיתה הרוח החיה בעסקה הנדונה על פי הנטען, את התביעה בת.א 18538-0609 (התובע ואשתו ייקראו להלן ביחד "התובעים"). 

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת ועו"ד בסטוני (הנתבעת ועו"ד בסטוני ייקראו להלן ביחד "הנתבעים").

7.         לגרסת התובעים, הם התעניינו ברכישת זיכיון של הנתבעת, ומשכך הם פנו אל עו"ד בסטוני אשר הציג בפניהם את העסק. המדובר בעסק למכירת פלאפל שנוהל על ידי הנתבעת בתוך מבנה שהוחזק על ידה בשכירות חודשית מאת חב' א.ג.י.מ השקעות נדל"ן בע"מ (להלן "החברה").

8.         לטענת התובעים, במהלך המו"מ שהתנהל בינם לבין עו"ד בסטוני, הציג בפניהם האחרון מצגי שווא שלפיהם התקבול היומי של העסק נע בין 4,500 ש"ח עד 5,500 ש"ח, וכי לאחר קיזוז כל ההוצאות, יוותר להם רווח נטו בסך של כ-25,000 ש"ח לחודש. עוד הבטיח להם כי חוזה השכירות שייחתם בינם לבין החברה, יהא זהה בתנאיו לחוזה השכירות שקיים בין הנתבעת לבין החברה.

9.         לעניין התמורה, טענו התובעים כי הם נדרשו לשלם עבור הציוד והמוניטין של העסק סך של 200,000 ש"ח, ועבור רכישת הזיכיון סך של 400,000 ש"ח (ובסה"כ סכום בשקלים השווה לסך של כ-150,000 דולר). לאחר דין ודברים, הודיע להם עו"ד בסטוני כי דרישתה הכספית המינימאלית של הנתבעת הנה סך של 120,000 ש"ח עבור הציוד, וסך של 280,000 ש"ח עבור הזיכיון. אולם, הוא ציין בפניהם כי תנאי בל יעבור לקיום העסקה הוא שבמסגרת ההסכם שייחתם בין הצדדים, יירשם בהסכם המכר הסך של 120,000 ש"ח עבור הציוד והמוניטין, ובהסכם הזיכיון יירשם סך של 80,000 ש"ח, והיתרה עבור רכישת הזיכיון בסך של 200,000 ש"ח, תשולם במזומן.

            לטענתם, מבלית ברירה, הם הסכימו לתנאי הנ"ל, וכך היה.

10.        ביום 10.6.09 התייצבו הצדדים במשרדו של עו"ד אריה מועלם אשר ייצג את התובעים בעסקה, וחתמו על שני ההסכמים נשוא התובענה.

11.        לגרסת התובעים, מיד לאחר החתימה על ההסכמים הנ"ל, ניגשו התובעים יחד עם עו"ד בסטוני לסניף בנק קרוב, ומשכו ממנו סך של 200,000 ש"ח במזומן, והעבירו אותו לידי עו"ד בסטוני מבלי לקבל אישור ו/או קבלה על הסכום הנ"ל. 

12.        למחרת, מסרו התובעים לידי עו"ד בסטוני המחאה בנקאית על סך של 200,000 ש"ח, המהווה את מלוא התמורה הנקובה בהסכמים שנחתמו.

13.        עם תשלום מלוא התמורה המוסכמת, קיבלו התובעים ביום 12.6.09 לידיהם את החזקה בעסק, והחלו להפעילו יחד עם בנם ביום 14.6.09.

            יובהר כי עד לאותו מועד, טרם חתמו התובעים על חוזה שכירות עם החברה, שהינה הבעלים של המבנה שבו שוכן העסק כמצוין לעיל.

14.        כבר ביום הראשון של הפעלת העסק התברר לתובעים כי התקבול היומי עמד על סך של כ-1500 ש"ח בלבד. פנייתם אל עו"ד בסטוני בעניין, נענתה בתשובה מרגיעה שמדובר ביום ראשון של השבוע, שהפעילות העסקית בו הינה "חלשה".